נשים בעלות הכנסה גבוהה וזכויות מזונות: האם הכללים משתנים?
השיח הציבורי בנושא מזונות ילדים נוטה להתרכז במצבים בהם האישה היא בעלת הכנסה נמוכה והגבר בעל הכנסה גבוהה. אך מה קורה כאשר התמונה מתהפכת? האם נשים בעלות הכנסה גבוהה, המפרנסות את עצמן ואת ילדיהן בקלות, עדיין זכאיות לקבל מזונות ילדים? ואיך ייתכן שדווקא הן נלחמות על תשלום מזונות, למרות יכולתן הכלכלית?
מאמר זה ידון במורכבות של הנושא, תוך התבססות על נתונים משפטיים וטיעונים רלוונטיים, ויבחן את הגורמים המניעים את נשים בעלות הכנסה גבוהה לפנות למערכת המשפטית בבקשות למזונות ילדים.
ההנחה השגויה:
קיימת נטייה לחשוב כי נשים בעלות הכנסה גבוהה אינן זקוקות למזונות ילדים. ההנחה הזו, לפעמים סמויה, נובעת מכמה גורמים:
* אידיאולוגיה של “שוויון”: הנחת יסוד שגויה היא ששוויון כלכלי מחייב שוויון חלוקת אחריות כלכלית.
* חוסר הבנה של אחריות משותפת: קיים בלבול בין אחריות כלכלית כללית של הורה, לבין אחריות ייחודית לגידול הילדים, שכוללת גם הזדמנויות חינוכיות, פעילויות פנאי, צרכים רפואיים ועוד.
* הכתמת האם: הנטייה לייחס את הפנייה למערכת המשפטית ל”רצון” לקבל כסף, מתעלמת מהגורם העיקרי – אחריות משותפת של שני ההורים כלפי הילדים.
מערכת המשפט הישראלית וזכויות מזונות:
חוק מזונות ילדים קובע כי שני ההורים אחראים לרווחת ילדיהם, ללא קשר להכנסותיהם או סטטוסם המשפחתי. מערכת המשפט הישראלית נוקטת בגישה של “הורה טוב” בניסיון לקבוע מהי התרומה הראויה של כל הורה לרווחת הילד.
מה מניע נשים בעלות הכנסה גבוהה לתבוע מזונות?
* הבנה של אחריות משותפת: נשים אלה מבינות כי גם אם הן יכולות לפרנס את ילדיהן, זכותם של ילדיהן לקבל תמיכה כספית משני ההורים, גם מצד האב.
* חלוקת צדק: ישנם מקרים בהם האישה נאלצת להקריב זמן קריירה וקידום מקצועי לטובת גידול הילדים, בעוד שהאב ממשיך להתקדם בקריירה שלו. בקשות למזונות משקפות את חוסר השוויון הזה.
* מניעת ניצול: במקרים בהם גבר בעל הכנסה גבוהה אינו תורם למחיית ילדיו, נשים בעלות הכנסה גבוהה עשויות לתבוע מזונות כדי למנוע ניצול של גבר שלא מוכן לקחת אחריות כלכלית.
ההשלכות החברתיות:
הדימוי השלילי המצורף לנשים בעלות הכנסה גבוהה שפונות למערכת המשפטית בבקשות למזונות, נוצר לעיתים קרובות מאי-הבנה ושיפוטיות כלפי הגורמים המניעים אותן.
המלצות:
* השכלה ציבורית: יש להגביר את המודעות הציבורית לאחריות משותפת של שני ההורים כלפי הילדים, בלי קשר להכנסתם.
* הנגשת מידע: הנגשת מידע רלוונטי על זכויות מזונות לכל הציבור, כולל נשים בעלות הכנסה גבוהה, תעזור להבין את חשיבות הטיעונים המשפטיים בנושא.
* שינוי תרבותי: יש להתייחס בקריאה לנשים שהופכות את צרכיהם של ילדיהן למדרגה ראשונה ולא שופטות אותן.
סיכום:
השאלה האם נשים בעלות הכנסה גבוהה “צריכות” מזונות ילדים אינה רלוונטית. השאלה הנכונה היא: האם ילדים “צריכים” שני הורים שנוטלים אחריות כלכלית ולאחריות משותפת לרווחתם. נשים בעלות הכנסה גבוהה, כמו כל אישה אחרת, ראויות להשתמש במערכת המשפטית כדי להבטיח את זכויותיהם של ילדיהן.
